הורים רבים שהתינוק שלהם עדיין לא התיישב באופן עצמאי, מתלבטים מתי כדאי להושיב אותו. השאלה האם להושיב או לא להושיב תינוק שעדיין לא יושב לבד חוזרת ונשאלת ומעוררת קולות לכאן ולכאן. ראשית ולפני שנסביר מה המענה שלנו לסוגיה, חשוב להבהיר שהדרך הכי טובה להגיע לישיבה, היא שהתינוק ימצא את המסלול שלו לשבת בכוחות עצמו.
תינוק המגיע לישיבה באופן עצמאי ומסוגל להישאר בישיבה בלי תמיכה של כריות או תמיכה אחרת במשך כעשר שניות, משדר לנו שהמערכות שלו נמצאות בתהליך של הבשלה והוא מוכן לשלב חדש ומסקרן בהתפתחותו. המעבר הזה מסמן שכל המערכות שלו כבר מוכנות כדי שהוא יגיע למצב של ישיבה. משם בהמשך יוכל התינוק לעבור מישיבה גם למנחים אחרים, לדוגמא זחילת שש או גחון, באופן מווסת וללא נפילה.
המעבר לישיבה עצמאית מהווה קפיצת דרך גדולה מבחינה התפתחותית ובפרט בכל הקשור במערכת שיווי משקל. שכן, במעבר עצמאי לישיבה, השלד של התינוק תומך בעצמו במנח אנכי. זה המקום לחדד: תינוק שנעזר בכפות הידיים שלו על מנת לייצב את עצמו עדיין לא בשל לישיבה עצמאית לאורך זמן.
כמו כן, תינוק שהצליח להגיע לישיבה עצמאית פיתח את האוריינטציה שלו במרחב, את היכולות המוטורית שלו ואת ההתמודדות עם כוחות הקרקע. הוא חווה תהליך ראשוני של נפרדות מהוריו, מה שהוביל אותו לחקירה משוכללת יותר של סביבתו והרחיב את המודעות שלו לגופו.
מנח הישיבה מקרב אותו לקבוצה חברתית, למשפחה ולבני גילו. הישיבה מביאה אותו להיות זמין יותר לאינטראקציות עם אנשים סביבו ובמקביל מתפתחת גם היכולת שלו לחקות את הבעות הפנים ואת מבעי הגוף שלהם. תופעה זו תומכת ביצירת קשר בינאישי ותקשורת הדדית ובונה אמון והתנהגות פרו־חברתית. לא זאת בלבד, אלא שהמעבר לישיבה עצמאית מאפשר לראשונה לשתי הידיים של התינוק להיות פנויות לחלוטין למשחק.
בסקירה הבאה נסביר מה המניעים שבגינם הורים רוצים להושיב את התינוק שלהם, מדוע ככלל לא מומלץ להושיב תינוק שעדיין לא יושב לבד, מה ההשלכות של זה ומתי בכל זאת כן כדאי להושיב.
למה הורים כל כך רוצים להושיב את התינוק שלהם?
בכולנו מוטמעת מעין תוכנית התפתחותית, גם אצל תינוקות שלא מצליחים לממש אותה בגלל לקות כלשהי ובכלל זאת הרמת ראש, היפוך, זחילה, ישיבה עמידה והליכה. התוכנית הזו מכתיבה לתינוק את דרך התפתחותו בתאום למטען הגנטי ולסביבה בה הוא גדל.
כשיש עיכוב בהתפתחות ובפרט במעבר לישיבה עצמאית, הבעיה אינה רק בעיכוב המוטורי, שעליו ניתן להתגבר או להשלים בשלב מאוחר יותר, אלא בתחושה הרגשית הנבנית אצל התינוק בזמן העיכוב. לתינוק שלא מתפתח בקצב המוכתב על ידי אותה תוכנית התפתחותית אמנם אין אפשרות לבטא מילולית את אשר הוא חש, אך הורים רבים מדווחים שהם מרגישים כי העיכוב ההתפתחותי יוצר אצל התינוק תחושת תסכול.
משפטים כמו 'הוא כבר ממש רוצה לשבת', 'כשמושיבים אותו הוא שמח', 'זה שהוא עדיין לא יושב לבד מפריע לו לשחק עם ילדים אחרים בגן' וכך הלאה נשמעים ללא הרף.
תחושות של הצלחה או לחלופין תסכול, מהוות את הבסיס לבניית הדימוי העצמי של התינוק בעתיד. על כן, כאשר התינוק כבר היה אמור לעבור שלב מסוים ולא הגיע אליו, עלולה להיווצר אצלו תחושת אי הצלחה והימנעות.
בנקודה הזאת אנחנו כהורים רוצים לעזור לתינוק להתמודד עם העיכוב ולממש את הפוטנציאל המוטורי והרגשי שלו ולפעמים דוחפים אותו לבצע פעולה מסוימת, אף על פי שזה לא הדבר החכם לעשות.
מדוע לא מומלץ להושיב תינוק שעדיין לא יושב לבד?
מן האמור לעיל ברור הרי שהרצון להושיב תינוק שעדיין לא יושב הוא טבעי ומובן ובמיוחד במצבים בהם לפי גיל התינוק וקצב ההתפתחות המצופה, הוא כבר היה "אמור" לשבת. יתרה מכך, בדרך כלל התגובה של התינוק כשמושיבים אותו היא טובה ורוב ההורים בוודאי יעידו על התינוק שהוא רוצה לשבת ושהוא שמח כשמושיבים אותו.
תגובה חיובית להושבה נפוצה מאוד בקרב תינוקות שעדיין לא יושבים והוריהם מושיבים אותם. למה זה קורה? כי פתאום התינוק רואה העולם בזווית חדשה ונמצא בגובה העיניים וזה משמח אותו. אבל ויש כאן אבל גדול – יש לזה גם השלכות, לאו דווקא חיוביות.
כשחושבים על ישיבה או כשמדמיינים מצב של ישיבה, רוב האנשים חושבים על מצב סטטי, אך למעשה ישיבה אינה מצב סטטי. כשיושבים בכל מנח שהוא יש תנועה מתמדת, גם אם היא מזערית ותנועה זו מאפשרת יציבות בישיבה.
החשיבות בשלב התפתחותי זה אינה רק הישיבה עצמה, אלא גם החופש לנוע ממצב למצב, להתיישב ולצאת מן הישיבה. תינוק שמושיבים אותו ועדיין לא למד לשבת לבד, לא יודע איך לצאת מהישיבה הלאה ואז הוא תקוע, מה שמעורר תלות ובעצם פוגע בהתפתחות שלו.
ואם בכל זאת רוצים להושיב, מתי כדאי (אם בכלל)?
עלינו להיות מודעים לכך שלכל תינוק יש את הקצב האישי שלו ואת דרכי הלמידה הייחודיות לו. לכן יש לבחון ברגישות מתי נכון לחכות שהתינוק יתיישב בכוחות עצמו ומתי כדאי להושיב אותו ולאפשר לו להכיר את תנוחת הישיבה באופן יזום. בכל מקרה, הכוונה היא לא לזרז תינוק לשבת בזמן שהמערכות שלו עדיין אינן בשלות.
אם בכל זאת רוצים להושיב תינוק שטרם התיישב עצמאית, חשוב שתשגיחו עליו היטב. זה אומר לוודא שההושבה נעשית רק לפרקי זמן קצובים ולמטרות ברורות, שהוא מקבל תמיכה מתאימה לגב וכמובן, שאתם נמצאים לידו ואיתו. למשל בזמן משחק, כשהוא תמוך וחבוק בין רגלי ההורים או לחלופין בזמן האוכל בכיסא אוכל מתאים.
כפי שכבר הסברנו קודם לכן, זאת רק בתנאי שרואים שהתינוק כבר מראה יציבות במנח של ישיבה עם תמיכה ולא צריך להישען על הידיים של עצמו כדי להחזיק את גופו.
מלווה התפתחותית בשיטת שלהב תוכל לעזור לתינוק שלכם להכיר את היכולות בגופו שיאפשרו לו להגיע בצורה עצמאית לישיבה ולצאת ממנה לזחילה או לשכיבה. היא גם תלמד אתכם כיצד לתמוך בתינוק במהלך הלמידה הזו, הן מבחינה מוטורית והן מבחינה רגשית.
בשורה התחתונה, אם אתם עדיין מתלבטים אם הגיע הזמן להושיב את התינוק שלכם ולעזור לו במעבר לישיבה עצמאית או שמא עדיף לחכות שיתיישב לבד, מוטב להתייעץ עם אנשי מקצוע המנוסים בתחום הליווי ההתפתחותי ולא לקבל החלטות לבד.
לשיחת ייעוץ אישית עם מלווה התפתחותית – פנה/י כאן.
