"לומר שהצלת אותנו לא תהיה הפרזה. אפשר לחלק את חיינו, ובעיקר את חייה של ערגה, ל"לפני חוה" ול"אחרי חוה". הגענו אלייך בשיאה של תקופה קשה ומתישה – טיפולים בלתי נעימים ובלתי מועילים, פרוגנוזות מדכאות של רופאים מומחים, שצפו שערגה בת הכמעט שנתיים לא תלך לפני גיל ארבע, וגם זאת רק בסיוע של גבס וסד ניתוח. ערגה לא הלכה, לא עמדה ללא תמיכה ויציבתה לא היתה סימטרית. היא גם היתה חסרת בטחון, צמודה לאמה וחששנית מאד ביחס לילדים אחרים, לשינויים ולחידושים, ובייחוד ביחס לטיפולים.
בפגישה הראשונה איתך כבר ראינו את ההבדל: הטיפול, שכלל בשלב זה נגיעות וטפיחות עדינות, נעם לערגה ולא גרם לה שום אי נוחות. למרות נסיונה הקודם עם טיפולים ומטפלים, ערגה לא בכתה והיתה נינוחה וחייכנית. היא נתנה בך מיד אמון מלא כפי שרק ילדים יודעים לתת, ומהר מאד נוכחנו לדעת שבצדק גמור: יומיים בלבד לאחר הטיפול הראשון היא החלה לעמוד באופן סימטרי. עם כל טיפול ראינו התקדמות מדהימה נוספת – עמידה ללא תמידה, טיפוס, צעדים ראשונים! וכל זאת כשערגה משתפת פעולה ברצון ובשמחה עם כל מגע וכל תזוזה שהתבקשה לעשות, מחייכת ומפזמת לעצמה: "איזה כיף, איזה כיף…". למותר לציין את הכיף שלנו בתור הורים לראות אותה מתקדמת ופורחת כל כך.
לאחר ארבע פגישות בלבד, למרבה השמחה וההתרגשות, ערגה החלה ללכת איתנו יד ביד. במקביל גם פיתחה בטחון עצמי, החלה להתקרב לילדים אחרים וביקשה הרבה פחות להינשא על ידיים. היא הרבתה לחייך ולצחוק, בעיקר תוך כדי הליכה וחזרה ללא הרף על המנטרה: "איזה כיף, איזה כיף, הולכת!"
אכן, היה כיף גדול מאד לה ולנו – אבל התברר שהכיף הגדול באמת חיכה מעבר לפינה. יום אחד, כמה ימים לאחר הטיפול החמישי בסדרה, בעוד אנו הולכות יד ביד בדיוטי פרי ומחכות לטיסה חזרה לארץ, ערגה הרפתה לפתע מידי והחלה ללכת באופן עצמאי לגמרי! קריאותיה המאושרות – "הולכת לבד! הולכת לבד! איזה כיף!" – הדהדו ברחבי החנות והזעיקו אליה את אביה הלא מאמין מן הקצה השני של החנות. ביציאה מנתב"ג היא כבר רצה אל סבתה שהמתינה לה באולם החוזרים.
היום, שבועיים בלבד לאחר מכן, ערגה מתרוצצת לה בבטחון ובשמחה, מתקרבת לילדים אחרים ונענית לקשרים שהם מציעים לה בהיסוס אך בחיוך, צוחקת ועליזה ומפעפעת משמחה.
התחלנו את הטיפול כדי לפתור בעיה שנראתה לנו מוטורית גרידא = העיכוב בהליכה – וקיבלנו הרבה יותר מכך. אנו ההורים קיבלנו כלים להתבוננות ולטיפול בבתנו, ואתם גם בטחון מחדש בהורותנו, וערגה קיבלה לא רק את היכולת ללכת, אלא גם שמחת חיים.
היו לנו, וודאי עוד צפויים לנו, הרבה ימים מאושרים עם ערגה. היום שבו החלה ללכת בעצמה הוא ללא ספק שני במידת אושרו רק ליום שבו נולדה.
בתודה ובהוקרה, יעלה, דני וערגה ליבליך
"קורס ליווי התפתחותי לתינוקות בשיטת שלהב Child'Space הוא אחת המתנות הנפלאות, המשמחות והמעשירות שזכיתי לקבל בחיי.
חוה שלהב פיתחה שיטה שהיא עולם מופלא, קסום ועשיר של תנועה, צמיחה, תקשורת ודיבור אמיתי ועמוק עם מערכות הגוף והנפש של התינוק. לימוד השיטה שכלל ושיפר אצלי גם תחומים אחרים בהם אני עוסק: הוראה וטיפולים בשיטת פלדנקרייז, טיפולים בשיטת אילן ולמעשה כמעט כל דבר שאני עושה בחיים מרגיש כאילו השתפר והשתכלל.
חוה מורה רגישה ומעצימה, ויש בה נתינה אינסופית. אשה מעוררת השראה ולדעתי אחת המורות הגדולות ביותר שאפשר ללמוד מהן כיום בעולם והיא נמצאת כאן אצלינו בישראל הקטנה. הלימוד אצלה הוא חוויה שאי אפשר להסביר במילים וצריך פשוט לחוות.
אני ממליץ מכל הלב לבוא, להתנסות ולהשתתף בקורס הנפלא הזה גם בתור מתנה לעצמכם, ואולי זה יישמע קצת פלצני אבל בעיניי מדובר גם בכלי להפצה של אהבה, חמלה וריפוי החוצה לסביבה ולעולם כולו".
צח זמרוני, תלמיד קורס מספר 13 בשיטת שלהב, מדריך פלדנקרייז, מדריך פילאטיס ומטפל בשיטת אילן לב.
"התקבצנו והגענו לקורס Child'Space מכל קצוות הארץ – מהגליל ועד ערד.
הגענו מעולמות מקצועיים ואישיים שונים, דוברים שפות אחרות, רואים את העולם כל אחד דרך העדשות שלו.
במהלך הקורס, לאט לאט, התחלנו לראות גם בצבעים אחרים. למדנו התבוננות סבלנית הירודת לפרטים, התבוננות חיובית הרואה את ה"יש" את הקיים ושמחה בו, ורק אחר כך את מה שעוד ניתן להוסיף ולהרחיב. התבוננות לחיים.
הרגשנו והענקנו מגע אחר שלא הכרנו קודם, מגע קשוב, מגע לומד, נוכח אך נותן מקום. אנחנו מסיימים היום, כולנו דוברי אותה שפה, שפת הקסם השלהבית !
בהערכה רבה, בוגרי קורס 14- שיטת שלהב
דבר טוב קרה לי השנה הגעתי לקורס לליווי התפתחותי בשיטת חווה שלהב בעקבות נכדתי שזה עתה נולדה.
חפצתי גם בהכשרה מקצועית שתאפשר לי לפתח תחום חדש , לאחר עיסוק רב שנים כמנהלת בי"ס ויועצת ומנחה בתחום החינוך.
הגעתי ל child'space לאחר כשבעברי הכשרה בקורס להוראה וטיפול בשיטת פלדנקרייז וצ'י קונג טיפולי.
מצאתי בקורס לליווי התפתחותי שיטת הכשרה, המזמנת ללומדים התנסויות מגוונות, מלימודים תיאורטיים מאירי עיניים על שלבי ההתפתחות של התינוק דרך צפייה בחווה שלהב, המדגימה טיפול בתינוקות בשלבי התפתחות שונים ובאופן מופלא מתרחש השינוי לנגד עיננו. אימון על בובות ופרקטיקה מעת לעת, מאפשרים התנסויות חשובות, גם בהתייחסות לקשר הכל כך עדין בין האם לתינוק. בשעורי DME , שבמהלכם הרמנו ראש , התיישבנו , זחלנו, נעמדנו וביכולת מופלאה התחלנו ללכת…איזו הרגשה נפלאה ומאתגרת להיזכר כמבוגרים בהתפתחות התנועה שלנו מינקות ולחוות זאת שוב. ולא די בכך- העבודה בזוגות מאפשרת להתנסות בטיפול הן כמטפל והן כמטופל.
בנוסף לכל אלו ניתנת, על ידי הצוות כולו, תשומת לב אישית לכל לומד וליווי צמוד בסטז' –עבודה עם תינוקות במעונות, שמתנסים בה במהלך שנת הלימודים.
הנאה צרופה אני מפיקה מהלימודים בקורס. האופן שבו אני מתבוננת בנכדתי, בהתפתחות התנועה שלה – קשובה מאד לשלב, שבו נמצאת בהתפתחות ומעודדת אותה לתנועה מורכבת יותר ועשירה יותר בכל שלב מעשירה מאד את הקשר ומשמחת את המשפחה כולה. את כל אלו אני מביאה איתי לעבודה עם התינוקות במעון בתחושה של יכולת".
נילי וידן, מנהלת בי"ס ויועצת ומנחה בתחום החינוך
"הצטרפתי לקורס בשיטת שלהב השנה ואני בוחרת לספר על חוויתי האישית תוך התפתחות לשלב התפתחותי –
הרמת ראש. הרמת ראש, שתי מילים שיש בהן כובד ראש והמון משקל, דיברנו על עד כמה השלב ההתפתחותי הראשוני הזה הוא חשוב ומשמעותי והוא אבן הדרך הראשונה בשלבי ההתפתחות שיבואו אחריו ומשפיע על כל אחד מהם.
זהו שלב חשוב בהתפתחותו הרגשית של התינוק, שכן כשהתינוק מרים את הראש, נגלה אליו עולם של צבעים, צלילים, מראות ואנשים. נכנסתי ללמודים בשיטת שלהב כאשר אני עוברת חוויה אישית לא קלה, בני הקטן אובחן על הרצף האוטיסטי בגיל שנה ו-8 חודשים. ואפשר לומר שגם אני הגעתי לקורס בצורה עוברית, מכונסת בכאבי, בצער מכופפת כולי בפני הלא נודע, מלווה בפחדים ובחששות. אך תוך כדי השיעורים הרמתי גם אני אט אט את ראשי. גם אני גיליתי עולם ומלואו. עולם שאינו שיפוטי המציע דרכים אחרות ושונות, עולם שפתח בפני צוהר שלם של הזדמנויות ךראות את כל הילדים, לגעת בהם, לחוש אותם לאפשר להם ולי רפרטואר רחב יותר של תמיכה, סובלנות, אהבה והבנה. בדיוק כל התינוקות עברתי תהליך התפתחותי של הרמת הראש ובהחלט אפשר לומר שבגיל 36 הרמתי שוב את ראשי…
ובתוך כל התהליך הגילוי הזה הרמתי את ראשי בכל יום שלישי ומולי עמדו אנשים מדהימים, מרתקים כמו תינוק שמרים את ראשו ופוגש את משפחתו החמה מולו כך פגשתי אתכם חברי ללימודים.
הזמן שבילינו ביחד בשיחות גלויות ובשיתוף, הגענו הנה מקצוות שונים של הארץ, בגילאים שונים, כל אחד במקום שונה בחייו ועדיין הפכנו למשפחה בה כולם מדברים בשפה אחת – "שלהבית".
בוגרת קורס מספר 13
תינוק הנו ישות רוחנית הנולדת אל תוך עולם הצורה ולומדת את חוקיו. צורתו, היא צורה הקרויה "אדם" ולכן באנגלית הוא נקרא Human Being
רודולף שטיינר קרא לתהליך "התגשמות" – התהליך בו האדם מוצא לו מקום בעולם, נהיה מודע ומרגיש בבית בשלושת המימדים המרחביים (אנכי קדמי, אופקי וסגיטאלי)
חווה היקרה,
שלב "ברוך הבא לעולם", הפך לשלב מסביר פנים ומעצים עבור מאות ואלפי הורים ותינוקות שנגעת בהם ישירות בידייך או דרך שגרירייך, תלמידייך.
היום, בתום שנת למידה מרתקת, אנחנו מצטרפים למשפחה מכובדת זאת, זאת היודעת יותר איך הקסם הזה יכול להתרחש.
אנו רוצים להודות לך מקרב לב על שחלקת עמנו את תורתך, על שלימדת אותנו בחדווה ובתשוקה את דרכך ואמונתך, על שבחרת לראות את הטוב ולהעצים במקומות של קושי.
מפעימה הייתה ההתבוננות באופן שניגשת אל ההורים, יצרת מולם ערוץ תקשורת מקשיב ומקבל, גם כשהיו מצבים רגישים והחיפוש המתמיד אחר הדרך לייצר מקושי הזדמנות וצמיחה. ותמיד מעל הכל – הכבוד לאדם באשר הוא, העובר כחוט השני ונדמה שמשמש כעקרון העומד בזכות עצמו. בזכות יכולתך המופלאה להסביר בפשטות ובדיוק מרכיבים משיטתך ומשיטת פלדנקרייז, חווינו רגעי התבהרות של עקרונות רבים והבנת נחיצות וחשיבות העבודה התנועתית בהתפתחות האדם. לנצח על תזמורת כזאת, באלגנטיות כזאת, בהומור ובחביבות, יחד עם כריזמה וניסיון חיים – זאת משימה מורכבת שנעשתה כהלכה והניבה שנה מרתקת ומשמעותית לכולנו.
בכבוד ובאהבה, תלמידך קורס 12 המכללה האקדמית וינגייט
