שלב העמידה הנו בעל חשיבות אדירה במסלול ההתפתחות של התינוק. העמידה זוכה למקום של כבוד בעולם הדימויים האנושיים. ביטויים כגון "עומד על דעתו" או "עומד על שלו" מבטאים את היחס שבין מנח העמידה לבין ההבנה מי אני, כיצד אני נבדל מסביבתי, מה אני רוצה או לא רוצה.
יש קשר הדוק בין ההתמודדות המוטורית עם שיווי המשקל לבין ההתמודדות הרגשית עם הפחד מנפילה. התינוק מתמודד עם דואליות זו הן במישור הפיזי הן במישור הפסיכולוגי. שכן, עליו לאזן בין תחושות של פחד וצורך בביטחון לבין מציאת התעוזה והדרכים לגבור על כוח הכובד ולהרחיב את שדה הראייה ואת מרחב הפעולה שלו. הורים שמבינים את תינוקם ואת המתחולל בתוכו, יוכלו לתמוך בתינוקם ולתת לו את הזמן והמרחב הדרושים לו כדי למצוא את דרכו.
המעבר לעמידה משלים את תהליך ההזדקפות, תהליך שהחל כאשר שכב התינוק על הבטן והרים את ראשו בחודשי חייו הראשונים. כל תינוק עובר את המסלול לעמידה בקצב משלו וטווה את דרכו הייחודית כדי להגיע ליכולת זו, המשותפת לכל המין האנושי.
כיצד התינוק יכול לעבור מישיבה לעמידה?
רבים רואים בעמידה נקודת שיא בהתפתחות התינוק, אבל הדבר החשוב בשלב העמידה אינו העמידה עצמה, אלא היכולת להגיע לעמידה וגם לצאת ממנה. שליטה איכותית בעמידה כוללת קימה, שמירה על מנח העמידה לזמן מה ויכולת לעבור בחזרה אל הרצפה באופן מבוקר. תינוק בעל יכולות אלו חופשי מבחינה מוטורית, חש ביטחון ופנוי לחקור את הסביבה ולשחק בה.
חשוב להבין שיש דרכים מגוונות להגיע לעמידה ולכל תינוק יש הדרך שלו ובדרכו הוא משכלל את התנועה ומשתמש בכמה טכניקות ובכלל זאת:
משיכה – התינוק אוחז בחפץ ומושך את עצמו בעזרת ידיו כלפי מעלה. הרגליים הן נקודת תמיכה. תחילה יחפש התינוק חפצים כבדים ויציבים לאחוז בהם. עם התבססות היציבה ושיפור בשיווי המשקל שלו הוא יוכל גם להיאחז בחפצים פחות יציבים, למשל עגלה. יש חשיבות גם למשטח שהתינוק עומד עליו. משטח קשיח יסייע לו בעמידה יציבה, אחר כך הוא יוכל לעבור למשטחים רכים יותר ויציבים פחות.
תינוק שרוצה לעבור ממצב ישיבה לעמידה יכול למשוך את עצמו באמצעות הידיים למעלה, אך הדרך היעילה יותר וזאת אשר דורשת פחות מאמץ, היא שהוא ידע לשים את המשקל על כפות הרגליים שלו ומשם לדחוף את גופו לעמידה.
דוגמא פרקטית איך אפשר לסייע לתינוק לבצע את המעבר בצורה נכונה, היא כאשר הוא עומד על הברכיים מול כיסא קטן או שרפרף, ניתן להוציא לו רגל אחת ולעזור לו להגיע לעמידת "נסיך", מצב של כריעת ברך אחת. אחרי שהוא הגיע לשלב הזה, אפשר להראות לו צעצוע כלשהו הנמצא גבוה יותר ממנו ובכך לעודד אותו להתרומם.
פעולה נוספת שאפשר וכדאי לעשות, היא להקדיש הרבה מגע לכפות הרגליים, כאשר אלו מונחות על הרצפה דוחסים אותן אל עבר הרצפה, עם תפיסה מלמעלה כלפי מטה. החיבור בין כף הרגל לקרקע מלמדת את המוח של התינוק – הנה, כאן נמצאות כפות הרגליים שלך, אתה יכול להשתמש בהן ולהישען עליהן.
התרוממות מעמידת שש – דרך נוספת לעבור לעמידה היא בכך שהתינוק מוותר על ההישענות בידיו על הרצפה, מעמיד כף רגל אחת על הקרקע ודוחף את עצמו כלפי מעלה. הידיים יכולות להישען על חפץ גבוה. כך בהדרגה התינוק לומד להשתמש יותר ברגליו גם בלי שימוש בידיים.
התרוממות מכריעה – התינוק עומד עם שתי כפות רגליו על הרצפה, מרים את האגן ומיישר את רגליו ואת גבו.
הדרך חזרה אל הקרקע ולמה היא מלווה בנפילות?
בשלבים הראשונים של למידת המעבר מישיבה לעמידה התינוק נופל באופן לא מבוקר. חלק מההורים בוודאי נבהלים וגם התינוק נבהל, אבל הוא לומד להתגבר על הפחד. הוא לומד לשלוט בנפילה, נופל נפילה רכה יותר בשימוש רב יותר בכיפוף המפרקים ורוכש ביטחון.
אם עד כה עבדו במישור אחד המפרקים, הגידים והרצועות המייצבות ברגליים, מרגע שהתינוק נעמד מפרקים אלו פועלים ביחס חדש לשדה הכובד, מה שמביא לבניית עומס רב יותר עליהם. הנפילות חשובות כדי ללמוד לעמוד. בעת שהתינוק לומד לשלוט בנפילה הוא נהנה מאוד, משמיע קולות צהלה והופך זאת למשחק. כל שנותר הוא לספק לו סביבה שמאפשרת לתהליך לקרות.
ירידה נשלטת מעמידה אל הקרקע אפשרית על ידי הושטת יד לקרקע ומעבר לעמידת דוב, כפיפת שתי הרגליים לכריעה (עם או בלי משטח להישענות) ומשם אל הקרקע. כמו כן, ירידה על ברך אחת ורגל אחת – עמידת רובאי או עמידת "נסיך" שתוארה לעיל בכיוון ההפוך (עם או בלי משטח להישענות) ומשם אל הקרקע.
העמידה היא תחנה בולטת בתהליך ההתפתחות של שיווי המשקל. היא נשענת על השליטה שהתינוק השיג כאשר מרכז הכובד שלו היה קרוב לרצפה – בהתהפכות, בהתרוממות על הברכיים, בישיבה ובזחילה. כל שלב כזה הוסיף נדבך בהתפתחות השליטה של התינוק על שיווי המשקל שלו. השמירה על שיווי משקל תלויה במידה רבה בתיאום התגובות לכוחות המופעלים על אברון שיווי המשקל באוזן התיכונה. ההתנסויות שלו בשדה הכבידה הן שמלמדות אותו איך לתאם את התגובות.
איך לסייע לתינוק להשיג שליטה על העמידה?
חשוב לתת לתינוק להתמודד בעצמו בכל שלב ושלב. אמנם יש נטייה מובנית להיחלץ ולעזור לתינוק כאשר רואים שהוא מתקשה, אולם אופי העזרה צריך להיות כזה שמשאיר לו מקום ללמוד מטעויותיו ולפתח ביטחון בתהליך החיפוש שלו אחר פתרונות. תינוקות שהורשו להתמודד די זמן עם שיווי המשקל בשלבי ההתפתחות הקודמים יגיעו עם בשלות וביטחון רבים יותר לשלב הבא.
עוד נדבך בתהליך הלמידה העוזר לפתח עמידה יציבה הוא פיתוח התגובות ההגנתיות בנפילה. התגובות האלה נלמדות בנפילה מגבהים נמוכים במצב של עמידה על הברכיים ובישיבה והן בסיס לתגובות המגוננות על התינוק כאשר הוא נופל מעמידה.
תינוק שהשיג שליטה על פעולה מסוימת לאחר התמודדות עם קושי מביע אושר וגאווה. תחושת האושר והערך העצמי מצטברות בזיכרון ומשפיעות על המבנה הנפשי. מחקרים הוכיחו שיש קשר בין שיווי משקל וביטחון עצמי או בין בעיות בשיווי המשקל ובין התפתחות חרדה. התחושה של חוסר שיווי משקל מביאה לחוסר ביטחון ומגבירה את העוררות ואת הפעילות של מערכת העצבים. כאשר מצב זה נמשך ומלווה את התנועה, גובר ממד החרדה הקשור בביצוע התנועות.
אבל למטבע הזה יש שני צדדים, כפי שהראו המחקרים. אם ישתפר הארגון של מערכת שיווי המשקל, תפחת תחושת החרדה. שתי תגובות אופייניות לקושי בשליטה על שיווי המשקל: הימנעות מביצוע הפעולה או עשייתה במהירות רבה.
אנו בשיטת שלהב יודעים לזהות התנהגויות של הגנת יתר, בונים מטלות ומשחקים שבהם התינוק מתמודד בעצמו ומצליח בהם, מסבים את תשומת לבו של ההורה ליכולות של התינוק. במהלך כמה מפגשים המדריך משלב את ההורה במשחק בתפקיד נוכח ותומך, באופן שמשאיר מרחב לניסוי וטעייה של התינוק.
חלק חשוב מהשיעור כולל טיפוח של כישורי ההורה. שזה אומר להיות נוכח בחדר, לאפשר לתינוק להתנסות ולטעות, לומר לו כמה יפה הוא עושה זאת כשהוא מצליח לעשות פעולה זו או אחרת. חוויה שבה ההורה רואה את תינוקו באור חדש מעוררת אצלו תחושת ביטחון מחודשת בתינוק ובעצמו כהורה והוא לומד לעבור מהתנהגות מתערבת להתנהגות מאפשרת.
שיטת שלהב מסייעת באיתור מצבים שבהם התינוק לא מצליח למצוא פתרון איכותי ומתמודד עם כאוס מתמשך הגורם לו תחושת תסכול. רכיבים מוטוריים, רגשיים, קוגניטיביים וחברתיים מתפתחים בד בבד וכולם נדרשים יחדיו כדי לפתח מיומנות חדשה. לעתים קרובות אין אחידות ברצף ההתפתחותי של כל אחד מהרבדים האלה ונוצרים פערים בין רמות הבשלות של כל רובד.
דוגמה לפער כזה היא תינוק בן שנה שיש לו מגוון עשיר של מילים וסימנים לבטא את עצמו, אבל עדיין לא נעמד. זהו פער בין היכולות התקשורתיות של התינוק לבין היכולות המוטוריות שלו. לעתים הורים מדביקים לתינוק כזה תווית של "ילד עצלן" ובכך מספקים לעצמם הסבר חלופי ולא מדויק לקושי שהוא חווה.
במקום להצמיד תוויות ראוי להתבונן יותר, לזהות את מקור הקושי ולפעול. השיטה שלנו מלמדת את ההורים ואת המטפל להתבונן ולזהות פערים בין רמות ההתפתחות של המערכות ולפעול כדי להשיג איזון ותיאום טובים יותר ביניהם. לצורך זה משתמשים במגוון רחב של כלים – מגע, קול, הבעה, תנועה, עירור סקרנות ומשחק. ההתערבות מכוונת לכך שהכאוס לא יימשך זמן רב והתסכול יקטן בשלב המעבר מישיבה לעמידה בפרט ובהתפתחות של התינוק בכלל.
להתייעצות אישית עם מלווה התפתחותית בנושא עמידה – פנו אלינו ונשמח לסייע.
