רפרטואר רחב של תנועות מאפשר לתינוק הזדמנות לבחירה. תמונת עצמי המסוגל להתמודד עם מצבים משתנים תורמת לביסוס תחושת ערך העצמי ומגבירה את תחושת ההנאה מהתנועה. על כן, שהות ממושכת בסלקל, לול, עגלה, מנשא או כל מקום אחר לאורך זמן רב לא מומלצת ואינה חיונית להתפתחות התנועתית של התינוק.
זה מתחיל כבר עם הרמת הראש, שהיא התנועה המובילה להתהפכות, לזחילה, לישיבה, לעמידה ולהליכה והיא הבסיס ליציבה זקופה אצל המין האנושי. היא משרתת צורך קיומי הישרדותי בסיסי, בעוד שהשליטה בפעולה זו מאפשרת לתינוק להרחיב את עולמו החזותי, עוזרת לו להתבונן, להתמקד ולהביט על העולם מזוויות חדשות.
בהדרגה הפעולה מקבלת גם משמעות חברתית, פתח לאינטראקציה עם הסביבה הפיזית והאנושית. פעולת הרמת הראש אינה מתרחשת בנפרד מהתנועה של שאר איברי הגוף, אלא היא חלק מארגון מוטורי נרחב. בהרמת הראש מעורבים רכיבים מוטוריים וביניהם שליטה בהרמת הראש ורכיבים תחושתיים ובכלל זאת ראייה, מיקוד, אינטגרציה חושית.
במצבו הזקוף הראש הוא כמו כדור המונח על ציר ויש לו חופש תנועה רב המאפשר לו כפיפה, זקיפה, פנייה והטיה. מערכות החישה הממוקמות בראש – החזותית, השמיעתית, הריח והמערכת הווסטיבולרית (שיווי משקל), כאשר תינוק מניע את ראשו בניסיונותיו הראשונים, הוא מקבל משוב ממערכות אלו. מידע זה יוצר במוחו רשתות עצביות ובין המערכות האלה נוצרים חיווטים, קשרים עצביים.
בסקירה הבאה ד"ר חוה שלהב, מייסדת שיטת שלהב, תדון בהשפעתו של חופש התנועה על קצב ואופי ההתפתחות של התינוק ובפרט על יכולות הזחילה וההליכה שלו ותסביר מה ניתן לעשות על מנת למקסם את הרפרטואר התנועתי של התינוק ולסייע בשינוי הרגלי תנועה, במידה ומזהים קושי.
איך התנועה משפיעה על פיתוח יכולות זחילה?
לפני שנדבר על התנועה עצמה, עלינו להבין שישנה חשיבות רבה לתנאים סביבתיים מתאימים לטובת פיתוח יכולות זחילה טובות. קודם כל, כפות רגליים חשופות יאפשרו לתינוק לדחוף את גופו כנגד הרצפה ביעילות רבה יותר בשימוש בכוחות הקרקע. כמו כן, חשיפה למשטחי זחילה מגוונים כגון שטיח, חול, דשא, רצפה, משטחים משופעים, מספקת לתינוק חוויות חישה מגוונות, המאפשרות למוח לקבל מידע תחושתי עשיר דרך הגוף.
אתגרי זחילה – סביבה מאתגרת מאפשרת לתינוק לפתח יציבות, לפתח את מערכת שיווי המשקל שלו בתנועה, לחזק את חגורת הכתפיים ואת שרירי הגב ולפתח תיאום בחציית קו האמצע של גופו. האתגר יכול להיות מעבר מכשולים כמו רגלי ההורים, כריות, מדרגות, מעבר מתחת לכיסא או שולחן ועוד.
משחק ותנועה במרחב – כאשר תינוק מתחיל לזחול באופן זחילה שהוא בוחר בו, נפתח לו עולם ומלואו.
ובכל זאת, החוויה של התקדמות עצמאית במרחב היא חדשה, מסקרנת ומרגשת. מאחורי תנועה כזאת מסתתרת מוטיבציה ובמשחק עם התינוק ההורה יכול להיעזר במוטיבציה זו כדי לעודד את התנועה.
מחקר ידוע גילה שתינוקות הלומדים לזחול יודעים שלא לעבור משטח זכוכית שמתחתיו הם צופים תהום. דבר זה מעיד שכבר בגיל מוקדם מאוד קיימת תפיסת עומק והיא זוכה לתנופה גדולה כאשר התינוק מתחיל לזחול.
הזחילה מספקת גירויים של תנועה, שמיעה וראייה והם מחדדים את תפיסת העומק, את אומדן המרחק ואת הראייה בתלת-ממד. כך מתפתחת רגישות להבחנה בשינויים בסביבה ובהתאמה של הפעולות לשינויים אלו במידת דיוק רבה.
אמצעי חשוב לפיתוח תפיסת העומק בשלב זה הוא זחילה לאחור במורד המדרגות. פעולה זו מפנה קשב לתנועה שאינה מלווה במבט וניווט התנועה נעשה על בסיס מפת המרחב השמורה בזיכרונו של התינוק. ההורה יכול ללוות תנועה זו ולתת לתינוק ביטחון שהוא לא ייפול, על אף שאינו רואה את המדרגה הבאה.
חופש תנועה מהווה גורם משמעותי בראשית ההליכה
בחודשים הראשונים ללמידה של ההליכה, פעוטות מתנסים במגוון רחב של תבניות הפעלה של הרגליים. הם מקבעים לעתים קרובות את מפרקי הירך, את הברכיים או את הקרסוליים בניסיון לבחון כיצד לייצב את המפרקים וכיצד להניע אותם וכן את התזמון המתאים לכל פעולה.
מתוך שלוש האפשרויות לדריכה – בהונות / עקב / כל כף הרגל, רובם מעדיפים לדרוך תחילה על כל כף הרגל, בחירה שדורשת פחות הפרדות. בהדרגה הם משנים את העדפתם לדריכה קודם כול על העקב. דריכה זו דורשת תיאום רב יותר של תנועת הקרסול עם שאר הגוף ומאפשרת העברת משקל יעילה יותר.
יש תינוקות המאמצים את ההליכה על הבהונות ומתקשים או נמנעים להוריד את העקבים אל הקרקע ולצעוד עליהם. הליכה מעין זו מאפשרת יציבות מוגבלת יחסית להליכה המערבת את כל כף הרגל. כאשר אפשרות זו היא היחידה שהתינוק משתמש בה, רצוי לסייע לו לפתח את האפשרויות האחרות.
עם צבירת הניסיון בהליכה התינוק זונח בהדרגה תבניות תנועה לא מתאימות ומתמקד בתבניות המאפשרות לו לשמור על שיווי המשקל עוד צעד ועוד צעד, עד שאופן הליכתו בשל ויציב דיו. הוא מקבע פחות ופחות את מפרקי הרגליים ומשתמש בהם שימוש רציף באופן ההליכה שלו.
מחקרים מראים כי ניסיון בהליכה בלי תמיכה הוא הרכיב המכריע בפיתוח איכות ההליכה. במהלך חודשי ההתנסות התינוק מוריד את ידיו לצדי גופו ובהדרגה מאפשר לראש, לחזה ולזרועות להתנועע. צעדיו הולכים ומתארכים, המרווח שבין רגליו נעשה צר יותר, נוצר כיוון הליכה ברור ואחיד והצעדים נעשים דומים זה לזה. עם התרחבות השליטה בתיאום בין איברי גופו, בשיווי המשקל ובחופש התנועה של הראש, התינוק עובר בהדרגה להליכה ביד ורגל נגדיות, מה שמכונה – הליכה קונטרה־לטרלית.
האפשרויות האקראיות שמספקת הסביבה מביאות את הפעוט לצעוד גם לאחור. הוא מאמץ הליכה לאחור כווריאציה של הליכה קדימה. החשיבות בהתנסות זו היא רבה, משום שהתינוק מתנסה בארגון שרירי אחר. העברת המשקל אל כף הרגל נעשית באופן שונה, התנועה נסמכת פחות על חוש הראייה ויותר על החוש הקינסתטי ותפיסת המרחב משתכללת. לבסוף, מתוך מרחב האפשרויות העצום שהתחיל אתו הפעוט מסגל את אופן ההליכה המאפיין אותו.
מגוון האפשרויות המספקות יציבות בהליכה גדול מאוד וכל פעוט מסגל לעצמו בסופו של דבר סגנון הליכה משלו. סגנון זה מושפע מגנטיקה, ממבנה גוף, מטונוס שרירי, משינויים בפרופורציות הגוף ומהיבטים תרבותיים. כדי לפתח את רכיבי ההליכה העצמאית התינוק זקוק לחופש בהתנסות, כך שיוכל לטעות ולגלות. בתהליך זה תפקידו של ההורה לתת לילדו את המרחב שלו ואת המקצב שלו ולאפשר לו מקסימום חופש תנועה.
כאשר הורה מתנהג באופן מגונן יתר על המידה בתגובה לחרדה של התינוק, הוא בעצם מזין את החרדה ומחזק את נוכחותה. מאידך, כאשר התינוק מצליח לבצע את התנועה בצורה זורמת וללא חשש, הוא מפגין הנאה וביטחון. תחושות אלו של התינוק מקרינות לסביבתו ויוצרות תחושה של סיפוק גם אצל ההורה.
ברגע שהורה מזהה את השינוי שחל אצל התינוק, הוא מתחיל להאמין בתינוק ומקרין זאת חזרה אליו. זהו מעגל של איזון חוזר חשוב במערכת היחסים בין התינוק להורה.
בספרם של שירלי יובל־יאיר וד"ר טל בן־שח "גיבורים אמיתיים: תומס ואני" נכתב בהקשר הזה קטע יפה וחשוב: "את הטעויות הראשונות שלו תומס אדיסון עשה עוד כשהיה רק תינוק. למשל, כשלמד ללכת לבד. עשרות פעמים הוא נכשל ומעד עד שהצליח לעשות צעד אחד. אימא של תומס אליו אז ניגשה, רכנה אל ילדה, ניחמה, לחשה: ניסית? טעית? כל הכבוד! רק ככה לומדים! אגלה לך סוד: תלמד לא להצליח או שלא תצליח ללמוד".
שינוי הרגלי תנועה אצל תינוקות: אפשרי וחשוב!
כאשר התינוק מאמץ תנועה לא פונקציונלית ומפתח אותה לכדי הרגל, איתור מוקדם מאפשר לשנות את ההרגל הזה בקלות יחסית וללמד אפשרויות חדשות לתנועה. הרגל שמושרש זמן רב, קשה יותר לשנות. מערכת העצבים מחווטת להשוואה בין אפשרויות מוכרות לבין אפשרויות חדשות המוצגות לפניה. ייתכן שהמערכת תבחר לפעול על פי האפשרות המוכרת, ההרגלית, או שתבחר לפעול בדרך חדשה שנמצאה יעילה ונוחה ותהפוך אותה להרגל חדש.
שימו לב: ככל שההרגל הישן עמוק ומושרש יותר, כך נדרשת יותר חשיפה כדי לאמץ פתרון תנועתי חדש.
מטפלים בשיטת שלהב משתמשים בתכונה זו של מערכת העצבים בחשיפה של התינוק למגוון רחב של אפשרויות תנועה. הסיבות לבחירה באפשרויות תנועה יעילות פחות הן רבות ומגוונות. המטפלים מזמנים לתינוק אפשרויות חדשות לביצוע התנועה וכך פותחים לפניו את ההזדמנות לבחור את התנועה היעילה ביותר בשבילו. יתר על כן, אצל תינוקות אין להרגל שהות להשתרש וקל יחסית לשנותו ומשום כך התערבות מוקדמת מחוללת שינויים מהירים.
בכל מקרה, כך או כך חשוב להבין שבכל שלב התפתחותי רצוי שלתינוק יהיה רפרטואר רחב של תנועות, כך שיוכל לבחור ולהתאים את דרך פעולתו למצבים משתנים.
רוצים ללמוד עוד על התפתחות תינוקות? הצטרפו לקורס שלנו להכשרת מדריכים לליווי התפתחותי!
