מאת רן אורן: בוגר שיטת שלהב ובעל בלוג באתר חדקרן בית השראה.
אני מתבונן בבת שלי תמרי והיא בת שבעה חודשים. היא מאוהבת בתחושה שהיא מקבלת מכך 
שהיא יכולה להתרומם, להיות זקופה, ללכת סביב חפצים, לדחוף כסאות בבית ולהתקדם איתם. היא מנסה להגיע למדרגות, לשולחן, אל כל מי שיושב על הקרקע, להישען עליו ולהפוך אותו למשען על מנת להתרומם ולחוש את התחושה של נקודת המבט הזו מהגובה.
בפעם הראשונה שהיא הצליחה להתרומם, בשנייה שהיא עזבה את הידיים ונשענה מעט אחורה, היא נפלה כמו בול עץ אחורנית על הראש. מאחר וזה היה על מזרון היא לא ממש קיבלה מכה רצינית, אך היא כמובן בכתה ונבהלה. היופי הוא, שמיד כשהיא נרגעה, היא ניסתה שוב להתרומם. היא לא שמרה טינה, לא פחדה, פשוט ניסתה שוב, והפעם קצת יותר זהירה. היא הבינה משהו ביחס לסיבה שהיא נפלה, לשיווי המשקל, ליכולת הפיזית שלה.
המשכתי להתבונן בה, וראיתי כיצד בכל פעם שהיא מתרוממת, היא מבינה קצת יותר איך לעמוד, איך להיאחז, איך לאזן את שיווי המשקל. ראיתי איך בכל פעם שהיא נופלת, היא לומדת משהו. היא משתפרת, אך יתרה מזאת, ראיתי כמה היא פחות ופחות נבהלת מהנפילות, איך היא לומדת להגן על ראשה, להתכרבל ולהתגלגל כשהיא נופלת. מפעם לפעם, מנפילה לנפילה, היא קיבלה ביטחון והרשתה לעצמה לעשות דברים יותר נועזים כמו להתחיל ללכת כשהיא נתמכת, לעזוב יד אחת, לשחק עם משחקים ביד בזמן שהיא מתרוממת.
הנפילה, היא חלק מההתרוממות. זה כמובן לקח אותי למקום הפילוסופי, לראות ולהבין שעל מנת להרגיש ביטחון ויכולת לנסות, צריך להביא בחשבון את היכולת ליפול, ולא לפחד ממנה. הנפילה, היא חלק בלתי נפרד, וככל שאנחנו לומדים ליפול, לא מפחדים ליפול, ככל שאנחנו מבינים שאין הצלחה ללא כישלון, ושכל כישלון הוא בעצם רגע של למידה, חשוב מאוד להמשך הדרך, כך נוכל להצליח יותר. אפילו המילה כישלון, שיש לה סימן שלילי, בעיני היא מילה בעייתית. אני חושב שמתאים יותר להגדיר את חוסר ההצלחה, כרגע בדרך, של התנסות ולמידה, על מנת להגיע למטרה.
הרבה פעמים, אני מתבונן ורואה ילדים שמפחדים ללכת, מפחדים לנסות, מכיוון שהם מפחדים ליפול. הפחד ליפול, לקבל מכה, להיפגע, להיכשל, הוא מכשול גדול מאוד בדרך להצלחה. לעומת זאת, אם אינני מפחד ליפול, זה מכיוון שנפלתי פעמים רבות, ואני יודע שזה לא נורא. מכיוון שלמדתי ליפול, ובכל פעם שנפלתי למדתי איך ליפול, אך חשוב מזה למדתי איך לקום מחוזק יותר, חכם יותר, אני מבין שהנפילה היא חלק חשוב בתהליך הלמידה, ואני מתייחס לכל נפילה כאל הזדמנות להשתפר וללמוד, להתפתח ולהתרומם ממקום טוב יותר.
לכן, חשוב לאפשר לילדים שלנו ליפול. כמובן, שיש לשמור עליהם, ולהיות מאוד ערניים שהם יפלו טוב, ולא ייפגעו.
אך יחד עם זאת, חשוב לתת להם ליפול. אם הייתי עוצר את הנפילה שלה בעודה באוויר, אם לא הייתי מאפשר לה ליפול באמת, התהליך לא היה קורה. עדיף להיות שם, לשים לב שהיא לא נופלת על משטח קשה, לא מקבלת מכה מפינה וכו', אך יחד עם זאת לא למנוע ממנה ליפול. באופן כזה, אנחנו מניחים גם תשתית לנפילה בעתיד, לחוסר הצלחה שהוא חלק בלתי נפרד מתהליך ההצלחה.
