הלוחשת לתינוקות
במלאת מאה שנה להולדתו של משה פלדנקרייז ז"ל, מספרת חוה שלהב, אחת מתלמידותיו וממשיכת דרכו, על מורה ורבה, על תורתו שהפכה לשיטת תנועה, מודעות וריפוי בינלאומית, ועל הפיתוח שלה לשיטה, שהיא מיישמת על תינוקות וילדים בגיל הרך. הכל אודות חוה
ברחבי העולם חוגגים מאה שנה להולדתו של משה פלדנקרייז ז"ל, אבי שיטת התנועה והמודעות הקרויה על שמו, שהלך לעולמו בשנת 1984. זהו זמן טוב לשוחח עם אחת מתלמידותיו וממשיכת דרכו, חוה שלהב, שבהמשך פיתחה חלקים בשיטה ויישמה אותה על תינוקות וילדים בגיל הרך.
פלדנקרייז, שהיה פיזיקאי, מהנדס מכונות והאירופאי הראשון שקיבל חגורה שחורה בג'ודו, הפך למוסד עוד בחייו. בין אלו שעלו אליו לרגל היה גם דוד בן גוריון, תלמיד נאמן, שנהג להגיע עקב בעיות גב לקליניקה של פלדנקרייז ברחוב נחמני בתל-אביב. בין השניים נקשרה ידיות אמיצה שעשתה לשיטה יחסי ציבור, אבל אפסנה אותה במעמקי המודעות הציבורית כמשהו איטי שנועד לקשישים, שמרדים בעלי אדרנלין וכושר. במהלך השנים הכשיר פלדנקרייז 13 מורים, שראו את הפוטנציאל הטמון בתרגילים מבוקרים שמחנכים את הגוף לתנועה מודעת, עם בונוס לנפש ואיכות חיים.
השיטה נולדה כשפלדנקרייז שיחק כדורגל ונפצע בברך. במקום לעבור ניתוח הוא אלתר פתרונות מכניים שצמחו לתאוריה ולשיטה מעשית. בעולם, אגב, ידועה השיטה כ"שיטת אלכסנדר ינאי" כתובת הסטודיו של פלדנקרייז, שהפכה משום מה ל"מותג" עצמו.
הבייבי של שלהב
אחת מאותה נבחרת של 13 מורים היא חוה שלהב, 64, שביקשה להמשיך את מפעל חייו של המאסטר ואף פיתחה שיטה ייחודית משלה לגיל הרך בשם Child’Space. בשיטה החדשה יש אלמנטים מהתאוריה של פלדנקרייז, עם הניסיון המקצועי המצטבר שלה במשך 40 שנה. את השיטה היא המציאה בעקבות עבודת הדוקטורט שלה בנושא התפתחות תינוקות, שעשתה בגיל 50, כאשר כבר היתה סבתא. במהלך הדוקטורט היא גילתה שחלק גדול מבעיות הגב מקורן בילדות המוקדמת. שלהב פיתחה את השיטה שמיועדת לאבחן ולתת גירוי מוטורי, קומוניקטיבי ואמוציונלי לתינוקות בריאים, מגיל יום ועד גיל שנתיים. זאת בשונה מפלדנקרייז, שטיפל בילדים שסבלו מבעיות של איחור בהתפתחות.
בגיל 16 וחצי היה המרד הראשון שלה, אף שהיא לא מגדירה אותו ככזה. כילדה טובה חיפה, היא עברה לבד לתל-אביב, שכרה חדר באכסניית "החלוצות" ולמדה הוראה בסמינר הקיבוצים. שלהב עשתה הסטוריה כתלמידה הצעירה ביותר שהתקבלה למוסד. "הגעתי לפגישה עם המנהלת המיתולוגית של הסמינר, יהודית בינטר, שאמרה לי שאני צעירה מידי"., היא מספרת. "אמרתי לה שאני בוגרת מספיק כדי ללמוד מקצוע, ומכיוון שלה ולצוות שלה לא היה מה לענות על כך, קיבלו אותי לשלושה חודשי ניסיון, שהפכו לתעודת הוראה".
- ושם התוודעת לשיטת פלדנקרייז ?
"כן, משה נתן מידי פעם שיעורים, וזה עורר את סקרנותי להעמיק בתורה הזאת שמסתכלת על גוף האדם כמכלול".
- תסבירי.
"אלפי שרירים, עצמות, מערכת עצבים, הורים, תרבות, תורשה, תסכולים, דימוי עצמי, הם רק חלק מקשת המרכיבים שאדם בא איתם לשיעור או לטיפול בשיטת פלדנקרייז, שדורשים ממנו ריכוז ונכונות לשינוי. הגוף הוא מראה עם הרבה מאוד הקשרים נפשיים, שלא יפתרו אם האדם יקבל תרגילים מקומיים לכאב הגב או לכתף שלו. בדרך כלל הסיבה שאנשים הגיעו לשיטה זה כאב כרוני, חיפוש תחליף לניתוח, בעיות אורתופדיות או נוירולוגיות, וכאלו שחיו על ארגזי תרופות".
אבל הכאבים של שלהב באו בשלב הרבה יותר מאוחר. "לידת בני הבכור בגיל 24 גרמה לי לשינוים קשים בעמוד השדרה. זחלתי לקומה רביעית בביתי וראיתי בזה עלבון אישי. איך לי, כרקדנית ומורה, שתנועה היא חלק מחיי, קורה כזה דבר. הלכתי לעשרות מטפלים, מרפאים ורופאי אליל בשיטות שונות, וכלום לא עזר. הפסקתי לרקוד ורק התמדתי בשיעורים הקבוצתיים בסטודיו של פלדנקרייז, שהקלו עלי".
- כרקדנית לא השתעממת ?
"גיליתי עולם ומלואו, שאומנם אין בו תנועה מתפרצת בחלל, אבל הוא מרתק בכלים שהוא נותן לאדם לחקור ולהתפתח. המון חופש בחירה בתוך מסגרת תומכת ומאורגנת. שיטת פלדנקרייז היתה עבורי מענה לטיפול פסיכולוגי, מילאה חללים פנימיים".
פיתחתי עיני רנטגן
כאשר פלדנקרייז פתח את הקורס הראשון למורים, הוא הזמין את שלהב להצטרף. הצעירה בין תלמידותיו כנראה הרשימה אותו, כי מהר מאוד היא הפכה למדגימה בשיעורים.
- מי היה פלדנקרייז, האיש שמאחורי השיטה ?
זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי לאדם כל כך כריזמטי. לא משנה על מה הוא דיבר – זה היה תמיד מרתק. הוא היה שמן, אבל זה לא הפריע לו להתנועע בקלילות. כתלמידה שלו לא היה לי האומץ להתקרב אליו, כי הוא היה מוקף במעריצים וחנפנים. אחרי שחטף אירוע מוחי, בגיל 82, אני טיפלתי בו בפלדנקרייז. גם אחיו טיפל בו במסירות, וגם אשתו לשעבר. הדלת כל הזמן היתה נפתחת והיה צריך לעצור את השטף. הוא היה גרוש הרבה שנים, ללא ילדים".
- איך הוא יישם את מה שהטיף ?
"מבחינתו אדם בריא נחשב לא מי שלא היה חולה, אלא מי שמסוגל אחרי טראומה נפשית או פיסית להבריא ולחזור לחיים. השבץ גרם לו לאבד את יכולת הכתיבה, שזו היתה מכה רצינית לאיש שכתב ספרים והיד מבחינתו אמצעי טיפולי. כדי לאמן את עצמו הוא מילא מחברות שלמות בשמו, בכל השפות בהן שלט. אנגלית, עברית, רוסית, צרפתית, יידיש וגרמנית. ראיתי איך כתיבת השם יש בה אלמנט מרפא, שחיזק את הדימוי העצמי וגם עזר לו לשפר את כתב היה".
- עד כמה היית קרובה אליו ?
"משה לא היה מהזן המחניף, שמפלרטט עם נשים. מכיוון שהייתי קרובה אליו כאשר חלה, שיתפתי אותו בתוכניותי לצאת לחופשת סקי, והוא רק אמר שהסיכוי שלי לחזור עם רגליים שבורות – גדול. חזרתי "רק" עם רצועות קרועות. הסיבה, לדבריו, הייתה מאמץ גופני גדול בספורט לא מוכר, שאין בו מספיק ניסיון, ונטייה להגזמה שגורמת לפציעות. העיקרון הזה הוכיח את עצמו כשטיפלתי בעשרות ישראלים, נכי חופות ספורט סקי וספורט לסוגיו".
- מה היתה המחמאה הכי גדולה שנתן לך ?
"הוא לא היה נדיב במחמאות, ומצד שני גם לא מבקר מחמיר. כאשר אמרתי לו שאני לא רוצה לנסוע לארה"ב כדי להחליף אותו וללמד בקורס למורים, כי חשוב לי להיות איתו, הוא אמר לי שיום אחד אני אבין שלעמוד מול 200 איש זו שליחות מבחינתו. כמובן שנסעתי"
- והמסר היה רלוונטי ?
"מאוד. הכוח שלי הוא מול 1000-2000 איש. בדרך שבה אני מובילה תנועה, בשילוב סיפורים, זיכרונות ודמיון מודרך.
- ומאיפה היכולת הזו ?
"כשהתחלתי ללמד הייתי טיפוס מופנם. מבקרת את עצמי, מעדיפה לשתוק, חשה שאין לי מה לתרום. בפלדנקרייז המורה מוביל תהליך, דבר שדורש להפגין מנהיגות. זה עשה מהפך בחיי. הצורך לפתח דיאלוג בנה לי אישיות מקצועית שהקרינה גם על חיי הפרטיים.
- מה את חידשת והוספת לפלדנקרייז המסורתי
- "חיברתי את השיטה לחיים בכך שניסיתי לאדם להיות המרפא של עצמו בכמה שפחות טיפולים. אנשים באו אלי עם כאב שהוא מבחינתם סוף העולם, ואיפשרתי להם לראות בכך הזדמנות להכיר דברים אחרים בחייהם. באמצעות דיאלוג בין הידיים שלי לגוף שלהם, וגם משיחות איתם, הם קיבלו פידבק נוסף. שמתי לב שהרבה פעמים אנשים באו אלי עם דיאגנוזה קשה, שיצרה אצלם פחדים וחרדות, שעיכבו את תהליך ההבראה. דרך תרגול שיטתי הם למדו מחדש להרגיש, להקשיב ולפתח מודעות".
- ומה עוד נדרש מהמטופלים ?
"לגלות סקרנות ולהיות מעורבים בתהליך. לא לבוא כמו מכונית מקולקלת למוסך. לשים לב איך הם יושבים, נושמים, מדברים".
- ואיך התחברת לנושא של ילדים ?
"פלדנקרייז לא טיפל בילדים ותינוקות בריאים, אלא רק בילדים שסבלו משיתוקים וקשיים. כבר בתחילת הדרך לימדתי מחול יצירתי לילדים, ושמתי לב שלתנועה יש אפקט פסיכולוגי אדיר, שמשפיע על ההתפתחות. החלום שלי היה להכניס פלדנקרייז לבתי ספר. לא במקום שיעור התעמלות, אלא כשיעור משלים בתחום "הכנה לחיים". ואכן, הכשרתי מורים שמלמדים איך ללמד פלדנקרייז ואת השיטה שלי".
- ומה הבעיות השכיחות שמחייבות "תיקון" מתמשך ?
"בעיות יציבה כמו עקמת, כתפיים שמוטות, כפות רגליים מעוותות, תנועה מסורבלת. לילדים אין מושג איך לקחת אחריות עליהן. דרך חווית התנועה הם למדו מה זה להרגיש טוב להיות זקוף, מתוך התנסות".
- למה פנית לטיפול בילדים בגיל הינקות ?
"שם אפשר להשפיע במהירות, כי אין עדיין עכבות ללמידה. כבר בשלושת החודשים הראשונים אפשר לאבחן בעיות. האתגר שלי הוא ללמד אמהות לא להתייחס לתינוק כאל דבר שביר, אלא להפעיל אותו בכל אינטראקציה, באופן שבו יגרה אותו לפתח תחושת אני במרחב".
- ולמה תקופת הינקות קריטית ?
"אם תינוק לא מרים את הראש בזמן הנורמטיבי, או שיש לו טונוס (מתח) שרירים גבוה, או שהוא לא יושב באופן עצמאי – אלו בעיות שיש להן השלכות על יציבה, קומוניקציה, יכולת למידה ועוד.
- מה גרם לך לפתח שיטה משלך ?
כמעט בכל ילד שלישי נתקלתי בבעיה נוירולוגית כלשהי. שנים חשבתי שזחילה זה משהו מאוד חשוב, אבל גיליתי שלמשל ילד שלא מתיישב בעצמו, או שמרים את הראש ולא מסובב אותו באופן שווה לשני הצדדים, או שאצבעותיו מאוגרפות ולא נפתחות – אלו מצבים שרופא קונבנציונאלי לא מחשיב כבעיה, אבל ההשלכות הן קריטיות".
