פלדנקרייז לילדים – מגזין הורים וילדים נובמבר 1994

חוה שלהב מומחית בינלאומית לשיטת פלדנקרייז, פיתחה שיטה מיוחדת לעבודה עם ילדים. שלהב מדברת על התפקידים השונים של התינוק והילד בעל מערכת שלמה, שפגיעה בחלק אחד שלה משפיעה באופן ישיר על תפקוד המערכת כולה.

"מערכות התנועה והחושים המתפתחות באופן סימולטני, אלא שאצל כל אחד חלק אחר הוא הדומיננטי. אצל אדם אחד הראייה היא חלק הדומיננטי אצל אחר השמיעה, אצל השלישי התחום המוטורי מפותח במיוחד, וכן הלאה. מסיבה זו אף פעם אין שוויון מלא בין מערכות השונות ולמעשה כולנו חיים במצב של אי-איזון מסוים. אלא שלעתים אי-איזון הוא ברמה גבוהה ומרכיב אחד או שניים מפותחים הרבה פחות ממרכיבים אחרים של המערכת. כשאי-האיזון חורג מהנורמה, הדבר עשוי להשפיע על התחום הלימודי, המוטורי או הרגשי של האדם. במצבים שבהם אי-האיזון הוא ברמות גבוהות במיוחד, מדובר בבעיה של ממש, שבמקרים רבים ניכרת לעין."

"כשאי האיזון חורג מן הנורמה אך במעט, הילד נחשב ילד רגיל, שכן מדובר בבעיה קלה שאפשר לטפל בה, אבל הבעיה הזו מקשה על התפקוד. ילד הסובל מאי-איזון קל אמנם מצליח להסתדר, איך אינו מממש את הפוטנציאל שלו במלואו. הוא ממשיך להתפתח ולהתקדם אך נאלץ כל הזמן לבזבז אנרגיה כדי להתמודד עם הקושי שמקורו באי-האיזון. ניקח לדוגמא ילד או פעוט הסובל מבעיה של שווי משקל,״ אומרת שלהב. ״ההורים שמים לב שהילד נופל לעיתים קרובות, שהפיסוק שלו רחב יותר מהרגיל ושהוא מעדיף משחקים בישיבה על פני משחקים בריצה ובתנועה. לכאורה, דומה שמדובר בילד שקט, שלא אוהב תנועה. ילד כזה, לכל הדעות, יכול להמשיך בחייו כך, ולהסתדר לא רע, אבל עם הבעיה שלו תאותר ותטופל, הוא יצליח לאזן את מערכת שיווי המשקל שלו ביחס ליתר המערכות, הוא יממש את הפוטנציאל שלו. זו דוגמה לחוסר איזון במרכיב אחד של המערכת שמשפיע על תחומי חיים רבים.״
תסריט דומה יכול להתרחש עם פעוט או ילד שסובל מבעיה שונה, נניח חוסר ריכוז. הוא נחשב ״מופרע״ אבל גם ״חברמן״, הוא מצליח להסתדר, אבל הוא משלם על כך מחיר. מכיוון שמדובר בבעיות מאוד גבוליות, מלאכת האבחון היא קשה. שלהב אומרת כי לעתים קרובות היא נתקלת בעבודתה באימהות שחשות ש״משהו לא בסדר עם הילד״ לפעמים מדובר בילד שלא אוהב שייגעו בו או בילד לא מרוכז או בילד שלא אוהב לשחק וכדומה. ״בהרבה מאוד מקרים האימהות צודקות,״ אומרת שלהב, ״והפעוט אכן סובל מבעיה כלשהי, אלא שהאם חוששת לסמוך על האינסטינקט שלה, ואנשי המקצוע נוטים לעיתים להתייחס בקלות דעת אל החזות 'ההיסטרית' של אם צעירה ולבטל את חששותיה.״
מרבית החששות של ההורים ביחס לתפקוד של ילדם צצים, כשהפעוט הוא בן שנתיים בקירוב. זה השלב שבו הוא כבר הולך ממש, בא בדרך כלל בחברת ילדים ומתרכז לפרקי זמן קצרים בפעולות שונות. שלהב אומרת כי אם הורים חשים בשלב הזה שמשהו לקוי, כדאי לטפל בבעיה ולמלא את החסכים שהילד סובל מהם כדי למנוע בעיות של תפקוד בעתיד.
כיצד מאבחנים? ראשית, מאבחנים את היכולות של הילד: בודקים אילו צדדים חזקים אצלו יותר ואילו פחות. לעתים קרובות מגלים שמאחורי הבעיה הראשונית, שבגללה פנו ההורים לייעוץ, מסתתרים סימפטומים אחרים שמעידים על חוסר איזון בין המערכות. הגישה הטיפולית היא גישה הוליסטית: לא מתמקדים בסימפטום אחד.

המטפל פורס את כל המשתנים היוצרים את התמונה הכללית ומתייחס אליהם, ואז הוא מתייחס אל המרכיב הבעייתי ועובד עליו. העבודה עם הילד היא עבודה בתנועה, ואליה נוספות, בהתאם לגיל הפעוט או הילד, כל המערכות הקשורות לתנועה, כמו תחושה, הרגשה, דיבור וקוגניציה. אני בונה מרכיבים שמשחזרים את הפעולות המוטוריות שאולי אותו פעוט או ילד לא ביצע מספיק כתינוק. אני יוצרת פעולות ותרגילים חדשים, המבוססים על שיטת פלדנקרייז וכוללים את אותן פעולות מוטוריות, ומתרגלת אותם עם הילד״.

מקובל לחשוב על התעמלות לפי שיטת פלדנקרייז כעל התעמלות המיועדת לאלה שסובלים מבעיות גב, וכן כעל התעמלות איטית, המצריכה הרבה ריכוז ותשומת לב. אולם שלהב נעזרת בעקרונות השיטה ומיישמת אותם על פעוטות וילדים.״ אני עובדת גם עם תינוקות, ואפילו עם פגים, ואף פעם אין בעיה של שיתוף פעולה מצד התינוק, הפעוט או הילד,״ אומרת שלהב. ״כשעובדים עם ילדים על דברים שבאמת חסרים להם, הם תמיד משתפים פעולה. הפעילות ממלאת אצלם צורך אמיתי, והם חשים בכך.״

תכל'ס

• מערכות התנועה והחושים של התינוק מתפתחות באופן סימולטני, אלא שאצל כל אחד ואחד חלק אחר הוא הדומיננטי (ראייה, שמיעה, מוטוריקה וכדומה).
• כשאי האיזון בין התחומים חורג מהנורמה, הדבר עשוי להשפיע על תחום הלימודי, המוטורי או הרגשי של האדם.
• כיוון שמדובר בבעיות גבוליות ובמלאכת אבחון קשה, מסתמכים גם על האינטואיציה של ההורים שחשים ש״משהו לא בסדר״ גם אם אינם יכולים לקרוא לבעיה בשם.
• הטיפול מורכב מתרגילים המבוססים על שיטת פלדנקרייז, אשר כוללים פעולות שהילד לא עשה מספיק בעצמו ועליו ״להשלים את החסר".