המרחב המשחקי מתווך בין עולמו הפנימי של התינוק לבין המציאות. כלומר, התינוק משליך אל הצעצוע והמשחק את מאווייו, את פחדיו ואת רעיונותיו והוא חיוני להתפתחות קוגניטיבית, חברתית ומוטורית אצל ילדים.
התינוק מרחיב את המשחק במפגש עם אובייקט חדש ומפעיל עליו את אותן הפעולות המוכרות לו מניסיונותיו במשחק עם צעצועים מוכרים. אך כשהוא מגלה את התכונה המיוחדת לחפץ החדש, הוא מתאים את אופן המשחק כך שיוכל לחקור אותה.
לדוגמא, תינוק שמשחק במגנט בפעם הראשונה ינסה לנער אותו או לדפוק על חפצים כדי להפיק רעש או להסיע אותו כמו מכונית. כשיגלה את התכונה המיוחדת למגנט, הוא יתמיד בניסיונותיו להצמיד אותו למשטחים ולעצמים כדי לגלות לאיזה מהם הוא נצמד.
עם איזה משחקים כדאי להתחיל?
לפי גישתה של ד"ר חוה שלהב, מייסדת שיטת שלהב, ממש לא צריך הרבה משחקים, שכן במקרה הזה – כל המרבה הרי זה מעמיס. יש להגיש לילד בכל פעם משחק או שניים ולא סלסלה עמוסה בצעצועים.
עלינו להבין שדרך המשחק התינוק לומד על עצמו ועל עולמו, מגלה את היצירתיות שלו ואת היכולת שלו ליהנות. סביבה משחקית מותאמת, מאפשרת תקשורת ומעודדת למידה.
ניקח למשל רעשן עץ פשוט. מדובר במשחק קטן, זול ומאוד מומלץ. מגיל צעיר שימוש ברעשן עץ פשוט, בגודל שיתאים כמובן לגיל של התינוק, משמח את התינוק וחיוני להתפתחותו. כבר ברגע שהתינוק לומד לתפוס בידו חפצים, ניתן להניח את הצעצוע הזה אצלו ביד.
כשתינוק משחק, יש לו תמיד מעין מעבדה שדרכה הוא מעביר את הצעצוע. מדובר במספר טסטים קבועים – מה הטקסטורה של הצעצוע, מה המשקל שלו, איזה רעש זה עושה כשמנענעים אותו ואיך הוא מרגיש כשהוא מגיע לפה.
הצעצועים הרכים אמנם נעימים וטובים, אבל לרעשן מעץ יש מגע ואחיזה ברורים יותר וגם תינוקות בוגרים אוהבים להחזיק אותו, להניע אותו ולהעביר לפה. בנוסף, הרבה פעמים ניתן להשתמש ברעשן כדי להפנות את תשומת הלב של התינוק למשהו שאנחנו רוצים שהוא יסתכל עליו.
כמו כן, אחד המשחקים האהובים על תינוקות הוא לזרוק את הצעצועים מגובה הספה אל הרצפה. המשחק הזה מלא גילויים. הם לומדים שכשהם עוזבים חפץ הוא נופל למטה וזה שיעור ראשון בפיזיקה ובהבנת כוח הכובד. הם מקשיבים לרעש שהחפץ יוצר כשהוא פוגע ברצפה, מבחינים במשך הזמן שלוקח לחפץ להגיע לרצפה ולכן הם אוהבים לחזור על המשחק הזה עוד ועוד.
הם מגלים גם שהמעשה של זריקת החפץ יוצר תגובה מעניינת אצל ההורה. יש הורים שמתרגזים וחושבים שהתינוק עושה "דווקא" ויש אחרים שמעודדים את המשחק. כל תגובה כזאת מלמדת את התינוק שהוא יכול להשפיע על הסביבה שלו.
רצוי לעודד את התינוק להתכופף ולהרים את הצעצוע שזרק. הכפיפה וההזדקפות מארגנות את תנועת המפרקים ואת הארגון השרירי־שלדי שלו. אפשר להניח קופסה לצד התינוק ולעודד אותו לכוון את זריקת הצעצוע לתוכה. משחק זה מפתח קשר עין יד ויכול להיות שיעור ראשון בקליעה לסל.
חזרה על אותו המשחק אינה משעממת את התינוק, להפך (!) היא מפתחת יצירתיות וסקרנות והוא נהנה מאוד מכך שהוא יודע מה עומד לקרות. בתוך המשחק החוזר סדר הפעולות משתנה, הקצב משתנה, הבחירה בחפצים משתנה וכך גם האינטראקציה עם הסביבה.
יש משחקים רבים המתאימים לישיבה – צעצועים שאפשר להוציא מקופסה ולהכניס בחזרה, מגדלי קוביות, צעצועים מוזיקליים ועוד. משחקים מסוג זה מעודדים שימוש בשתי הידיים, מפתחים מיומנויות מוטוריות וחקירה ומעמיקים יכולות קוגניטיביות.
שימו לב: כדאי להושיב כמה ילדים יחד ולצפות באינטראקציה ביניהם. גם בלי מילים ובלי משחקים יש חשיבות לחשיפה לקבוצה חברתית.
אילו משחקים מתאימים לשלב המעבר לעמידה?
כדי להרחיב את הזדמנויות התנועה בשלב המעבר לעמידה, אפשר להשתמש ברהיטי הבית ובחפצים הזמינים לכם. בכלל זאת בכריות וכדורים בכל מיני גדלים, שרפרפים, מדרגות בתוך הבית ועוד. הסביבה הטבעית של הילד מסקרנת, מפתחת ומתאימה לצרכיו, לעיתים אף יותר מג'ימבורי המצויד בציוד חדשני וצבעוני. בכל מקרה, כדאי לדעת שלא לכל תינוק מתאימים מרחבים עם ציוד צבעוני, מוזיקה רועשת והרבה ילדים סביבו.
אז מה כן מומלץ?
משחק בכריות – פזרו במרחב החדר כריות בכל מיני גדלים. אפשרו לתינוק לזחול מעליהן ולעמוד עליהן עמידת דב, עמידת ברכיים וכיוצא בזה. ההתמודדות עם משטח לא יציב מפתחת את ארגון שיווי המשקל, העוזר להתפתחות עמידה יציבה. ההתמודדות עם משטחים חדשים מאתגרת ומסקרנת והתינוקות מפיקים שמחה והנאה מכך.
עודדו את התינוק לעמוד ליד רהיטים יציבים בכל מיני גבהים – שולחן סלוני, ספה, כיסא. הניחו צעצועים על הרהיטים האלה כך שהסקרנות להגיע אליהם תעודד את התינוק לעמוד על רגליו. הרחיקו את הצעצוע אל עומק הספה, כך התינוק יעלה על בהונותיו כדי להגיע אליו.
כשהתינוק עומד ליד רהיט יציב, שבו מאחוריו וקראו לו, הושיטו לו צעצוע. כך תעודדו אותו לשחרר יד אחת ולהסתובב אליכם. התגובה של התינוק יוצרת רוטציה (הפניה) לאורך הגו, האגן והרגליים ומעודדת יציבה דינמית. לפעמים התינוק אפילו ירים רגל אחת ויתאמן בהעברת המשקל מרגל לרגל.
יש תינוקות החוששים מהמעבר מעמידה חזרה לרצפה או חוששים מנפילה. אפשר לעזור להם בכך שהופכים את המעברים המפחידים למשחק: שבו מאחורי התינוק העומד, שימו כרית ביניכם, אחזו באגן של התינוק והכינו אותו לנפילה, אמרו לו "אחת שתיים ושלוש" והובילו את האגן של התינוק אל הכרית. לוו את הנפילה בקולכם "בום, נפלת, איזה יופי". התינוק יעמוד שוב ואתם תחזרו על כך כמה פעמים, עד שתרגישו שרכש ביטחון בנפילה. כך אט-אט הפחד יתחלף בהנאה ובצחוק משותף.
בעיטה בכדור – פעולה זו דורשת יכולת עמידה על רגל אחת והרגל השנייה חופשית לבעוט. תנו לתינוק את הזמן הדרוש לתהליך למידה זה ודעו שלא לכל התינוקות נדרש אותו זמן לפתח יכולת זו. בשלב ראשון כדאי לתת לפעוט אביזר להישען עליו ביד אחת, כיסא או מעקה. זוהי דרגת קושי קלה יותר מבחינת שיווי המשקל. לאחר שרכש שליטה בעמידה נשענת, תוכלו להבחין שהוא עובר באופן ספונטני למשחק בלי הישענות.
יש משמעות פסיכולוגית לעובדה שהילד בוחר לעזוב את המשענת בלי שעודדו אותו לעשות כן. מערכת העצבים של הילד פנויה להגיב באופן ספונטני התואם את צרכיה. עם השגת היכולת לבעוט ברגל האחת עברו לבעיטה ברגל השנייה.
נוכחות הורית מסייעת ליצירת ביטחון אצל הילד
ישנה חשיבות רבה למיעוט משחקים ובחירת המשחק המתאים, אבל לא פחות מכך חשובה הנוכחות ההורית שלכם בתוך התהליך. כמה פעמים ישבתם בנחת ליד הילד שלכם והתבוננתם בו בשקט בלי להתערב או להגיב? סביר להניח שמעט, אם בכלל.
אנו בשיטת שלהב תומכים בתרגול התבוננות שקטה בתינוק שלכם. זה אומר להתבונן בפעולות היום יום שבשגרה אינן זוכות תמיד לתשומת לב ולהביא אותן למרכז הקשר ביניכם לבין התינוק שלכם.
בזמן השהות שלנו עם התינוק בבית, יש לנו לא מעט הזדמנויות לקחת רגע של שקט, לחזור ולהיזכר באלמנטים בסיסיים בקשר הורה-תינוק וליישם אותם מתוך מחשבה חדשה. ההורה יכול להשמיע קולות תמיכה כמו – יופי, אני רואה שאתה משחק נהדר עם הצעצוע.
זמן התבוננות שקטה מאפשר לנו לגלות ולהכיר טוב יותר את הפעוט, לשים לב לדרך שבה הוא מפעיל את עצמו, מדבר, משחק. כך אנו נוכחים בעולמו של ילדנו ומעניקים לו ביטחון ורשות לפעול על פי דרכו, מבלי לבקש דבר.
לשאלות נוספות בנושא משחקים התפתחותיים פנו אלינו ונשמח לסייע – לחצו כאן.
